סיפורה המרתק של דורה אברהמית - פרק שני

חיים שלמים נפרשו לפני צאצאיה של אברהמית, סופרת פמיניסטית לוחמנית, כשפתחו מזוודת עור קטנה וגילו יומנים ומכתבים של אשה יוצאת דופן

רות בקי־קולודני
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
רות בקי־קולודני

>פרק ראשון: בחזרה ל"חיים", ספר פמיניסטי שהקדים את זמנו

"אמרנו שלום אחד לשנייה ושתקנו. גם כשהשמחה וההתרגשות שככו, הבטנו אחד על השנייה והמשכנו לשתוק. השתיקה הכבידה עלינו. ברנר הפר ראשון את השתיקה ואמר: המלחמה התישה אתכם, אני המשכתי לשתוק. לא רציתי לדבר על מה שעברתי".

דורה אברהמית עלתה לארץ פעמיים, בפעם הראשונה לאחר שעזבה את אבי ילדיה בפאריס ובשנייה באונייה "רוסלאן", המסמלת את תחילת העלייה השלישית. בנסיעה הראשונה, ב-1913 באוניית משא ממארסיי, היה לה זמן להרהורים וחשבון נפש למרות הסערות, הדוחק ומחלת הים של ילדיה ושלה: "פלשתינה. אף פעם לא חשבתי עליה קודם", כתבה באחת ממחברותיה שלא ראו אור. "קשה לי לדמיין לעצמי איך להתנהג שם, בין האנשים שהחליטו לעלות על הדרך הקשה של התחדשות הארץ והעם. וגם (עוד) לא פרקתי מעלי את המחשבות על התנועה הרבולוציונרית שאני קשורה בה בכל נימי נפשי".

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ