מסע לגרנדה של לורקה, במלאות 80 שנה להירצחו

גרנדה, טען לורקה, היא "גן עדן נעול בפני הרבים, וגניה פתוחים למעטים". הוא אהב את העיר והתיירא ממנה, אולי בגלל מופנמותה, אולי בגלל חוסר סובלנותה

אביבה קרינסקי
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אביבה קרינסקי

"היכנסו, זו שמחה", פנה אלינו בעל השמחה. בחדר הצמוד לחדר האוכל בכפר האנדלוסי ארקוס דה לה פרונטרה, שבו סעדנו, תיירים מארצות שונות, ארוחת ערב, התקיימה חגיגת קדם־חתונה. אוהבי טקסים הספרדים. מקדימים שמחה לשמחה. הכלה מאנגליה והחתן מספרד. קצת בהיסוס נכנסתי לאולם בעיצומו של ריקוד פלמנקו. מסביב ישבו אורחי המסיבה ועודדו את הרוקדים במחיאות כפיים קצביות. מוסיקה מערבית ופלמנקו התנגנו לסירוגין. הכלה, בהירה, שברירית ודקיקה, הפגינה את יכולתה בריקוד פלמנקו ואילו החתן — את כושרו בריקודים מערביים. ככל שהתארכה המסיבה הרגשתי יותר ויותר בנוח. המלצרים והתיירים, ואני ביניהם, התחלנו אף אנו להניע את אברינו לצלילי הפלמנקו כמו על פי כוריאוגרפיה מתוכננת מראש. תחילה — בהרמת יד אחת בלבד. חלק בביטחון, חלק בביישנות, מעט במבוכה.

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ