"בכייה לדורות": בני היקר, חבל שנולדת

כן, אנחנו מתחרטות על כך שהפכנו לאמהות — וידויים שכאלה עומדים במרכז ספרה של אורנה דונת, ששופך אור על נושא שמפחדים כל כך לגעת בו

מעין גולדמן
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
מעין גולדמן

"תפסיקי ליילל. כדאי שתפסיקי ליילל כמו תינוקת. תגידי תודה ותיהני מהאמהוּת. קשה לך, אז קחי מטפלת או תגייסי את הסבתא. אין לך מושג כמה זה עוזר. תחיי את החיים שלך ואל תיתני לנסיך הקטן לנהל לך את החיים, אחרת לא תפסיקי ליילל וגם תדפקי לנסיך הקטן את החיים, שיגדל להיות תינוק מפונק כמוך. חוץ מזה, תמתיני קצת ותראי כמה זה מהנה. וכשתשכחי כמה זה קשה (כמו לכולם), תביאי את השני" (תשובתו של המגיב "מרק" למגיבה "מיקי", ששיתפה חרטה גורפת על אמהוּתה כתגובה למאמר של אורנה דונת בנושא זה באתר Ynet, מתוך הספר).

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ