בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

החמלה היא השארית של ההתגלות

המים הנרקיסיסטיים שאינם משקפים אלא את ה"עצמי" נהפכים למי ביצה עומדים, חסרי תנועה, מכונסים ובואשים שמהם לא יכולה להתרומם תפילה של דבקות והתגלות. התמוססות העצמי אינה יכולה להתרחש אלא רק מתוך מים זורמים המכילים ומייצגים את הזולתעצמי, כמו המים שראה יחזקאל הנביא בחזונו. המים החיים שוטפים את הדם ונעים הלאה אל ים המוות הנמלא בדגים חיים: סמל לפוריות המים שחצו את קו הגבול של הנרקיסיזם, שבו האני משועבד לעצמי שלו בלבד בשל העדרו של זולתעצמי הרואה אותו ומאיר אותו אל אורו. זה האופי שקיווה יחזקאל שיהיה למקדש השלישי ולעלייה לרגל בימי חג הסוכות. פרק שני ואחרון על כרך המאמרים "כתבים; פסיכולוגיית העצמי, התרומה הישראלית"

14תגובות

המסע אל החמלה הוא בו זמנית מסע אל ההכרה באחר, אל היכולת לראיית הפנים, פני זולתי. המשגה זו שחילחלה אל השיח העכשווי דרך לשונו הפילוסופית הייחודית של ההוגה היהודי־צרפתי עמנואל לוינס אינה אלא חולייה אחרונה בפרשנות הפנים והאחור של התגלות האל בזיקה למושג החמלה. פרשנות זו מבוססת על פרשת ההתגלות של האל לאחר בקשת משה: "הראני נא את פניך". והאל עונה: "לא תוכל לראות את פני כי לא יראני האדם וחי. אני אעביר כל כבודי על פניך וראית את אחורי ופני לא יראו". מקום ההתגלות המיועד הוא נקרת הצור. משה נעמד בנקרת הצור...



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו