החמלה היא השארית של ההתגלות

המים הנרקיסיסטיים שאינם משקפים אלא את ה"עצמי" נהפכים למי ביצה עומדים, חסרי תנועה, מכונסים ובואשים שמהם לא יכולה להתרומם תפילה של דבקות והתגלות. התמוססות העצמי אינה יכולה להתרחש אלא רק מתוך מים זורמים המכילים ומייצגים את הזולתעצמי, כמו המים שראה יחזקאל הנביא בחזונו. המים החיים שוטפים את הדם ונעים הלאה אל ים המוות הנמלא בדגים חיים: סמל לפוריות המים שחצו את קו הגבול של הנרקיסיזם, שבו האני משועבד לעצמי שלו בלבד בשל העדרו של זולתעצמי הרואה אותו ומאיר אותו אל אורו. זה האופי שקיווה יחזקאל שיהיה למקדש השלישי ולעלייה לרגל בימי חג הסוכות. פרק שני ואחרון על כרך המאמרים "כתבים; פסיכולוגיית העצמי, התרומה הישראלית"

חביבה פדיה
חביבה פדיה
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
חביבה פדיה
חביבה פדיה

המסע אל החמלה הוא בו זמנית מסע אל ההכרה באחר, אל היכולת לראיית הפנים, פני זולתי. המשגה זו שחילחלה אל השיח העכשווי דרך לשונו הפילוסופית הייחודית של ההוגה היהודי־צרפתי עמנואל לוינס אינה אלא חולייה אחרונה בפרשנות הפנים והאחור של התגלות האל בזיקה למושג החמלה. פרשנות זו מבוססת על פרשת ההתגלות של האל לאחר בקשת משה: "הראני נא את פניך". והאל עונה: "לא תוכל לראות את פני כי לא יראני האדם וחי. אני אעביר כל כבודי על פניך וראית את אחורי ופני לא יראו". מקום ההתגלות המיועד הוא נקרת הצור. משה נעמד בנקרת הצור ובעבור האור הגדול על פניו הוא קורא בכמה שמות ותארים של רחמים המגדירים את תכונות האל כמו: "רחום וחנון, ארך אפיים ורב חסד", המוגדרים במסורת חכמים כ"י"ג מידות של רחמים".

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ