אנטישֵמִים או א־שֵמִים

הכרך השישי של כתבי ז'בוטינסקי, שיצא לאור לא מכבר, מתרכז במאמציו לשכנע את יהודי רוסיה שהאנטישמיות שם אינה רק נחלתם של המוני העם הנבערים אלא של האינטליגנציה, ולמסקנה זו הגיע בעקבות "תקרית צ'יריקוב"

מרדכי נאור
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
מרדכי נאור

זאב ז'בוטינסקי, מצב האומה ב', עורך ראשי אריה נאור, עורך משנה אמיר גולדשטיין, הוצאת מכון ז'בוטינסקי ומרכז מורשת מנחם בגין, תשע"ז, 369 עמודים

מונח לפנינו הכרך השישי של המהדורה החדשה של כתבי זאב ז'בוטינסקי (הכתבים האידיאולוגיים) שלפי התוכנית של העורכים והמוציאים לאור תכלול בסוף הדרך 25 כרכים. כרך זה כולל מאמרים על יהדות וציונות שפורסמו ברוסיה בשנים 1912-1906, בעוד ז'בוטינסקי איש צעיר בן 32-26. כבר אז הוא היה פעיל ציוני, עיתונאי, מתרגם וסופר חד מבט ובעל עט מושחז במיוחד. ועם זאת, מי שיחפש בספר זה את ז'בוטינסקי הציוני הנלהב שארץ ישראל בוערת בעצמותיו, ימצא דמות אחרת. בשלב זה של חייו ראשו ומעייניו היו נתונים בעיקר ליהדות רוסיה, שהיתה רוב העם באותה עת: שישה מיליון מתוך עשרת המיליונים חיו תוך רדיפות והתנכלויות ומאבק מתמיד לשיווי זכויות תחת שלטונו של הצאר הרוסי ניקולאי השני. ז'בוטינסקי של העשור הראשון של המאה העשרים מבקש בראש ובראשונה לחזק את כוחה ומעמדה של היהדות הרוסית במה שזכה בימים ההם במינוח הציוני להגדרה "עבודת ההווה": הצורך לבנות את האומה, לכונן מוסדות לאומיים ולפתח תודעה לאומית עוד בשלב שלפני היציאה מהגלות.

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ