עכשיו אני חושב שקפקא אומר לי בעצמו: "די עשית"

מוזר ונפתל היה גורל ארכיונו האישי של הסופר מקס ברוד. בניגוד לאינטלקטואלים רבים ניצולי הנאצים הספיק ברוד להעביר לארץ באופן מסודר את הארכיון במלואו, שכלל כתבי יד נדירים של קפקא והתכתבויותיו עמו והפקידם בכספות בתל אביב ובשווייץ. אחרי מותו החלו יורשיו לפזר את הארכיון. מנגד החלה הספרייה הלאומית בירושלים בניסיון להציל פרק חשוב זה בתולדות הספרות העולמית והיהודית. בימים אלה הסתיים מבצע ההצלה

שטפן ליט
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
שטפן ליט

כאשר יוצרי ספרות, אמנות והוגי דעות נאלצו לברוח מגרמניה הנאצית ב-1933, ויותר מאוחר מאוסטריה וארצות אחרות, לא נותר להם זמן על פי רוב לארגן את ארכיוניהם האישיים בצורה מסודרת או אפילו להעבירם למדינה אחרת. הנדידה בין ערים וארצות, בריחה ברגע האחרון (אם הדבר התאפשר בכלל) וצמצום אורח החיים למינימום האפשרי היו התנאים העוינים ביותר להצטברות חומרים שניתן לכלול בארכיון אישי: תעודות, התכתבויות, כתבי יד וטיוטות בשלבים שונים. הדבר נכון גם לספריות האישיות של היוצרים. תולדות חייהם של יוצרים יהודים שברחו מהמשטר הנאצי ממחישות את העניין בכל רבדיו. הסופר שטפן צווייג החל כבר ב-1934 לפזר את ארכיונו האישי (חלק ממנו נשלח לספרייה הלאומית בירושלים) והשאיר חלקים ממנו כמעט בכל תחנה בדרכו לברזיל. אך כאשר המשוררת והציירת אלזה לסקר־שילר נסה מגרמניה הנאצית ב-1933 חלקים ניכרים של חומריה הכתובים נשארו בברלין; עקבותיהם נעלמו וסביר להניח שלא יתגלו שוב לעולם. את הניירות של ולטר בנימין החביא חבר צרפתי בספרייה הלאומית בפאריס, חלקים אחרים שלח בנימין בעצמו לחברו הקרוב בירושלים, גרשם שלום. יש שמועות שבדרכו האחרונה (שהופסקה בפור־בו בגבול הצרפתי־ספרדי עם התאבדותו של בנימין) סחב אתו מזוודה עם כתב יד בלתי מוגמר. עד היום לא ידוע מה עלה בגורלה של המזוודה.

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ