גם אנחנו היינו קרובים להשמדה

"יום אחד, כשחזרתי מהכפר לכיוון הבית פגשתי חייל גרמני, תת מקלע בידו, מלווה בנער ערבי שהצביע באצבעו 'יוּדֶה'. החייל פונה אלי ובאצבעו מסמן לי לגשת אליו. הוא שאל אותי היכן הטלאי הצהוב. ואמנם הטלאי הצהוב היה חובה ליהודים בני 15 ומעלה. במקרה היתה לי תעודת לידה. הצגתי אותה. שמתי לב שהוא התפלא לראות יהודי צעיר בלונדיני, גבוה, בן 14. הוא שיחרר אותי והחזיר לי את התעודה". לפני מותו, אבא כתב על חייו כנער בן 14 בתוניסיה הכבושה על ידי הגרמנים

חיים סעדון
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
חיים סעדון

אבא היה בן 14 כשכבשו הגרמנים את עירו ספקס שבתוניסיה. קודם באו החיילים אחר כך הגיעו קציני הס"ס. צעיר מכדי להבין, מבוגר מספיק כדי להתרשם. להתרשם ולזכור. ילד יפה וסקרן. עיניים בגון ירוק בהיר או תכלת. שיער שטֶני. גבה קומה שנראה מעט יותר מגילו האמיתי. הוא אינו זוכר פחד קיומי ממשי. לא זוועות של מלחמה. הגרמנים הרשימו מאוד את הנער הצעיר. אבא אהב לשוב ולצפות בסרט "פטון" הפותח בסיפור הקרב הקשה בקסרין, לא רחוק מספקס. המלחמה ריתקה את זיכרונות הילדות שלו ואת מהלך חייו הרבה יותר ממה שיכול להבין בזמנו.

תגיות:

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ