ואל תנסה לחפש פה דברי אהבה נסתרים

מכתבים שכתבה המשוררת דליה רביקוביץ בת ה-19 במחצית השנייה של שנות החמישים לחברהּ, ולימים בעלה, יוסף בר־יוסף, מתפרסמים לראשונה בספר מרגש, שעולה ממנו בעיקר בדידות גדולה ואי יכולת לבטא רגשות אינטימיים

בני ציפר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
בני ציפר

שלך, דליה: מכתבים לאהוב, מאת דליה רביקוביץ, הוצאת לוקוס, 2019, 97 עמודים

התחושה הראשונה היא של ריחוף. כאילו נשאה אותי ציפור ענקית בכנפיה והצניחה אותי בשנות החמישים של המאה הקודמת, כשאני עצמי הייתי כבן חמש או שש ואילו גיבורי הספר הזה היו כבר בשנות העשרים לחייהם או כמעט. אלה השנים, שיש מי שנכסף אליהן בנוסטלגיה, שבהן שלטו בעיקר המחסור בדברים הבסיסיים ביותר, כגון מזון או חימום בחורף. ברדיו הרשמי והיחיד נשמעו דברי בן גוריון. שבריריות החיים הכללית פגעה יותר באנשים השבריריים ממילא. הזיכרון העמום שלי מימים קשים אלה סובב סביב התקפי האסתמה שהמזור היחיד שניתן להן היה אדים מקומקום רותח שהיו מקרבים אל פני, וסביב הסיפורים של העמידה בתור לחלב בשעת בוקר מוקדמת. הספר "שלך, דליה" מגלה את האופן שעברה את השנים האלה המשוררת דליה רביקוביץ, שעזבה את קיבוצה גבע וחיה חיי סטודנטית דלה בחדר שכור בירושלים, והיא חולה, עייפה, מוטרדת בלי הרף משאלות הקיום הבסיסיות. "שלך, דליה" הוא ספר המכנס מכתבים שכתבה רביקוביץ בת ה-19 למי שהיה חברהּ ולזמן קצת גם בעלה, הסופר יוסף בר־יוסף. לכאורה מכתבי אהבה, אלא שהאהבה במובנה הנשגב או הפיסי־החושני תופסת בה מקום קטן מאוד אם בכלל. האהבה נראית כמותרות בעידן המחסור ההוא.

תגיות:

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ