יעקב גולומב
יעקב גולומב

נהפכתי לחוקר ניטשה בזכותו של הפילוסוף ירמיהו יובל המנוח, כאשר מעמדו של ניטשה היה בשיא השפל. קלגסי העט הנאצים העניקו לו את הכבוד המפוקפק להיות סנדקו הרוחני של היטלר. ירמיהו יובל ואני היינו תמימי דעים בנוגע לפשרם הפילושמי והאנטי־מיליטריסטי של רעיונות ניטשה. שנינו הסכמנו כי על ניטשה כלל לא חלה האימרה האירונית כי "פילושמי גרמני הוא בעצם אנטישמי שאוהב יהודים". כשיובל הדריך אותי לדוקטורט הוא נהג להזהיר אותי לא לכתוב כחסיד שוטה של ניטשה אלא לשמור על מרחק בריא ממנו. היתה זאת עצה ניטשיאנית טיפוסית, מאחר שניטשיאני אמִיתי הוא אדם העוזב את המורה שלו ופונה לדרכו שלו, או בשפתו של זרתוסטרא אל תלמידיו: "אני מצווכם לאבד אותי ולמצוא את עצמכם; ורק לאחר שהתכחשתם לי כולכם, אשוב אליכם".

תגיות:

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ