יעקב שרת
יעקב שרת

בחמש המלים "כל החשבון עוד לא נגמר", שבהן גם פתח עמוס עוז וגם סיים את הרצאתו־צוואתו שנשא ב-3.6.18 ושיצאה לאור באחרונה כספרון בהוצאת כתר, סיים י"ח ברנר את סיפורו "מכאן מכאן" שכתב ב-1911. המלים הללו, מסתוריות כלשהן, המתהדהדות מאז ועד היום כאימרה הרת גורל — עמוס עוז אינו יחיד שנזקק להן במרוצת השנים — נכתבו במקורן, ככל הנראה, מתוך ציפייה או כמיהה אופטימית. בכל אופן, ברור שעמוס עוז נזקק להן בהרצאתו ברוח אופטימית, לאמור: דעו המפקפקים, דעו הנואשים, גורל המפעל הציוני עדיין לא נחתך לשבט והוא עשוי להינצל ולשרוד. אם רק יקום בישראל מנהיג "דה־גולי", "צ'רצ'ילי" (עמ' 32), שיגיד את "שעמוק בלבם רוב הישראלים יודעים — שצריך לעשות את הניתוח ולעשות שתי מדינות" (עמ' 33), שהרי "אם לא תהיינה כאן שתי מדינות, אם תהיה פה מדינה אחת, היא לא תהיה מדינה דו־לאומית. היא תהיה מדינה ערבית מהים עד הירדן" (עמ' 10) — או אז, חד וחלק, רוב הישראלים יילכו אחריו ושלום על ישראל.

תגיות:

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ