יונתן כהן

ברשימתו ב"תרבות וספרות" ("עברי הוא שם גנאי במקרא") הניח יגאל בן נון שהמיילדות המופיעות בסיפור לידת משה (שמות א' ט"ו-כ"ב) הן מיילדות מבנות ישראל. גם פרופסור אמית בתגובתה לרשימתו ("תרבות וספרות", 20.9) קיבלה הנחה זו. פירוש זה שגור, אבל כבר שד"ל, הפרשן היהודי־איטלקי בן המאה ה-19, הביא נימוקים מכריעים שכוונת הצירוף "לַמְיַלְּדֹת הָעִבְרִיֹּת" היא לנשים המצריות שהיו מיילדות את העבריות. אביא כאן את פירושו בעיבוד קל: "דעת חז"ל ותרגום אונקלוס (התרגום הארמי של התורה)... שהיו המיילדות האלה מזרע ישראל ודעת תרגום השבעים (התרגום היווני העתיק של המקרא)... ויוסף בן מתתיהו ודון יצחק אברבנאל שהיו מצריות מיילדות את העבריות, וכן נראה, כי איך יתכן שיצווה פרעה לבנות ישראל להכרית את כל בני עמן, ויאמין שלא תגלינה הדבר?" כלומר לדעת שד"ל צריך להבין את "העבריות" בצירוף "למיילדות העבריות" כמושא, כאילו כתוב "למיילדות את העבריות" (או כפי שתירגמו השבעים "למיילדות של העבריות").

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ