תגובה | עוד על אשפר ואשישה

תגובה לתגובתו של גדי גבריהו ("אשפר ואשישה", תרבות וספרות, 13.10) על דבריו של אביעד הכהן ("ברום כבוד ה' ממקומו", תרבות וספרות, 27.9)

שמואל אחיטוב
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
שמואל אחיטוב

גדי גבריהו ("תרבות וספרות", 13.10) העלה מתהום הנשייה את פירושו המחודד של פרופ' נפתלי הרץ טור־סיני (טורטשינר) ז"ל לאשפר ואשישה, שני מונחים נעלמים שהפרשנים התקשו בפירושם. טור־סיני, בחריפותו הגליצאית, הציע לקרוא: "לְאִשׁ פַּר, לְאִשׁ שֶׂה", ולפרש שדויד המלך נתן לאיש פר ולאיש שֶׂה.

מהו בדיוק "אשפר" איש אינו יודע. אבל הפר נגח את פירושו החריף של טור־סיני ואין לו יסוד — "לפום חורפא שבשתא" (לפי החריפות — השיבוש). באוסטרקון (שבר חרס שעליו כתבו) עברי מתחילת המאה השישית לפני הספירה שפירסם אנדרי לֶמֶר מוזכרת התיבה "אשפרם". האוסטרקון הוא רשימת מוצרים וכמויות (אולי רשימת הנפקה של מנות מזון): לחם, גרגרם, חלת, ירק, אשפרם, יין; כלומר: לחם, גרגרים (זיתים? גרוגרות של תאנים?), חלות (אף זה מין לחם), ירק, אשפרים ויין. בסוף האוסטרקון חוזרת פעמיים המלה "שבת" (בשתי שורות). האם הכוונה ליום השבּת או לתבלין שֶׁבֶת (שמיר)? הפיתרון תלוי במלים שאחרי "שבת", אלא שהן לא שרדו. הן נמחקו ונותרו מהן פעם אות ופעם שתי אותיות שאינן מספרים, מה שמחזק את הפיענוח "שבּת".

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ