איש הדיאלקטיקות המשוכללות

אפשר לראות בקובץ רשימות הפרוזה המוקדמות של נתן אלתרמן משנות השלושים כיצד הוא הולך בין הטיפות, מצד אחד נמנע מלשלול את ביאליק ובני דורו, אך מנגד, גם מקפיד לא לזהות עצמו עם שלונסקי המורד בביאליק: העיקר לא לפסול פסילה גמורה איש משני המחנות הניצים, אך להתבלט בסוף הדיון כחכם יחידי

אורין מוריס
אורין מוריס
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אורין מוריס
אורין מוריס

נתן אלתרמן, סער ופרץ, פרוזה ומאמרים, 1940-1931, עורכים אורי ש. כהן וגדעון טיקוצקי, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2019, 384 עמודים

הרבה דברים אפשר ללמוד מקובץ דברי הפרוזה של אלתרמן "סער ופרץ", בעריכת גדעון טיקוצקי ואורי ש. כהן , שהוא למעשה הוצאה מחודשת, מעיקרה, לאסופה שראתה אור זה כבר של מאמרי אלתרמן, "במעגל: מאמרים ורשימות" (1971) בעריכת מנחם דורמן, עורך מפעל כל כתביו בהוצאת "הקיבוץ המאוחד". עיקר החידוש בעבודתם של טיקוצקי וכהן הוא פרישת המאמרים הפעם לאורך הציר הכרונולוגי. הרשימות ב"סער ופרץ" מופיעות על פי סדר פרסומן, אלא שהמוזר בכל זה, שזהו ספר טוב פחות מן המקור. בהרבה.

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ