הערה על החילוניות הישראלית

ב"סוס אחד נכנס לבר" של גרוסמן יש לא פחות דתיות מאשר בכל מה שיצא מעולמה של השירה המכונה "אמונית"

אריאל הירשפלד
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אריאל הירשפלד

מיכאל הנדלזלץ שואל את אורלי קסטל־בלום בראיון טלויזיוני (לפני כ-20 שנה):
— תגידי, את מאמינה באלוהים?
— (במבוכה ובהיסוס) כן, אני חושבת.
— באיזה אלוהים?!
— (במבוכה רבה יותר) הרגיל, אני חושבת.

מראה המורים הרבנים של מכינת "עוצם", המכינה שייסד שר החינוך הרב רפי פרץ, ודבריו של הרב שר החינוך עצמו, "אנחנו בצעדי ענק של החזרת הנבואה לישראל" ובמקום אוניברסיטאות יקומו פה "בתי ספר לנבואה", מחייבים גם את הדתיים היושבים במדינת ישראל וגם את אלו המכונים היום "חילוניים" לחשוב מחדש על המלה הזאת. לא כל המגדירים עצמם כדתיים בישראל דומים לרבני "עוצם". אבל רבני המכינות מסמנים משהו העולה היום ממעמקים של איבה ואימה מול החילוניות, והם פותחים במצור מחודש עליה. נראה כי המושג המקיף את החילוניות בתודעתם של אלה המציפים את מערכת החינוך הישראלית ב"יהדות" מסתיר מעיניהם הרבה יותר ממה שהוא מגדיר.

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ