מכאן ואילך אין אנו ממתינים אלא לאורךָ

המפה היהודית המצוירת המוקדמת ביותר הידועה לנו של הארץ הודפסה במנטובה בסביבות 1560, במטרה להציג את הנדודים של בני ישראל במדבר ואת גבולותיה של כנען כמתואר בספר במדבר ל"ג-ל"ד (פרשת "מסעי"), והיא שרדה בעותק יחיד השמור בספרייה המרכזית של ציריך

פנינה ארד
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
פנינה ארד

מפות ארץ הקודש שנוצרו לפני העת החדשה מציגות יותר נרטיב מאשר טריטוריה. מפת הפסיפס מן המאה השישית הפרושה על רצפת הכנסייה במידבא (ירדן) מדגימה הן את הסכימה האלמנטרית והן את הנרטיב: היא מדגישה את ירושלים בסמל גדול במרכז ויוצרת נרטיב מולטי־אפיזודי באמצעות כיתובים קצרים כגון "מדבר צין שבו ירדו המן והשליו", "בית עברה (מקום) טבילת יוחנן הקדוש", "צרפתה הוא כפר גדול שם קם לתחייה הילד באותו יום", ו"מורשתי משם היה מיכה הנביא" (ביוונית). נרטיב זה מחזק את האמונה באל, מבליט דמויות מופת מן העבר וממחיש את הרעיון הנוצרי שלפיו הטופוגרפיה של ארץ הקודש היא בבואה פיסית של העבר הקדוש. הסמל המוגדל של ירושלים שמציג את כנסיית הקבר במרכז העיר, בלי רמז להר הבית, מוסיף לנרטיב זה ממד פרשני, כי הוא מבטא את הרעיון התיאולוגי של ניצחון הנצרות על היהדות והתגשמות נבואתו של ישו (לוקס כ"א 6-5).

תגיות:

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ