מכמניה של הנפש הדַבָּרִית

קולו השירי של מירון איזקסון משקיף על המתרחש, ובאמצעות הלשון, על מוזרויותיה, מייצר את הפגימה ששומרת על פער קבוע בין המציאות ובין ייצוג המציאות ומשאירה לקורא את מילוי הפער

אורי הולנדר
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אורי הולנדר

לנשוף את הצעקה: מחקרים על יצירתו של מירון ח. איזקסון, עורכת: תמר וולף־מונזון, הקיבוץ המאוחד ואוניברסיטת בר אילן, 2019, 192 עמודים

ספר המחקרים והמסות על יצירתו של מירון ח. איזקסון "לנשוף את הצעקה" רואה אור לאחר כארבעה עשורי יצירה. יצירתו של איזקסון סירבה ועודנה מסרבת להשתייך לאותם מרחבים מוגדרים שחוקרי הספרות העברית וקוראיה נתנו בהם סימנים. היא פועלת בנתיב עצמאי ועיקש המתאפיין בראש ובראשונה בהפיכתם של טרדות הגוף, חרדות הקיום וחוסר מנוחתה של הנפש להיגדים חידתיים שמבניהם הלשוניים המורכבים הם הם ה"כבשה" וה"איילת" שההלך האיזקסוני פוגש בהם בדרכו.

תגיות:

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ