סיום הש"ס | מה רצו עורכי התלמוד לומר לנו?

עם סיום מחזור ה"דף היומי" שבו הושלם עוד מחזור של לימוד התלמוד הבבלי כולו דף אחר דף, נתתי את דעתי לתופעה מקורית, אולי אפילו תמוהה. כמעט כל מסכתות הש"ס פותחות בהתייחסות כזאת או אחרת למקדש. גם אם ההתייחסות אינה מתבקשת, גם אם אינה טבעית להשתלשלות הדיון, מצאו עורכי התלמוד דרך מקורית ויצירתית לקשור את המקדש, בבניינו או בחורבנו, לפתח דיונם בכל נושא שהוא

אלון גושן־גוטשטיין
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אלון גושן־גוטשטיין

בשבוע החולף חגגו המוני בית ישראל את סיום הש"ס. מאמץ אינטלקטואלי אדיר הושקע על ידי רבבות לומדים בכל תפוצות ישראל, יום אחר יום, דף אחר דף, עד להשלמת לימוד התלמוד הבבלי כולו במסגרת פרויקט ה"דף היומי". בהזדמנות זו אבקש לשוב ולחלוק תובנה שהגעתי אליה כשסיימתי את המחזור הקודם של הדף היומי.

כל דף ודף בתלמוד מעלה הבנות, רעיונות ושאלות רבות עניין. האם יש מסר כלשהו העולה מתוך התלמוד כולו? האם מעבר לאלפי הקולות הנשמעים מן התלמוד יש גם מסר־על, המאגד את ריבוי המסכתות והקולות ומעניק משמעות לעצם תהליך לימוד התורה? נדמה לי שאפשר להציג תיזה מקיפה הנוגעת כמעט לכל המסכתות, ושיש בה משום אמירה כוללת על האופן שבו הבינו עורכי התלמוד את משמעות לימודם. חשיפתה של תיזה זו היא, כמדומני, תגלית חדשנית שיש בה משום אמירה כוללת על המשמעות הערכית של העיסוק בתלמוד.

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ