שירת אלתרמן היא כמו קטר יפהפה החונה בקצה המסילה

דן מירון ואריאל הירשפלד כתבו ספר מפתח לקריאה ב"כוכבים בחוץ"

יצחק לאור
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
יצחק לאור

הכוכבים לא רימו, מאת דן מירון, אריאל הירשפלד, הוצאת עם עובד, 2020, 247 עמודים

לפני 82 שנים ראה אור "כוכבים בחוץ" מאת נתן אלתרמן. מאז אין מחזור השירים הזה מניח לשירה העברית. תחילה הדיח את "אבני בוהו" של אברהם שלונסקי, שמלך זמן קצר (מאז 1934) אבל שיכּר עוד שנים את אוהבי השירה בססגוניותו ובחדשנותו הלשונית: "אֲנִי יוֹדֵעַ: זֶה אֶתְנָן אָיֹם אָבִי! / הוּא יְאַפְּסֵנִי פֹּה לָדַעַת. / עִם כָּל הֵידָד נִרְצָח בִּי אֵיזֶה צְבִי. / עִם כָּל חֵן־חֵן בִּי קֶרֶן־הוֹד נִגְדַּעַת". אלא שאז, ב-1938, אלתרמן — שפירסם כבר עשרות שירים והשתתק לגמרי עם "אבני בוהו" — פרש מחבורת "יחדיו" של שלונסקי ובילה עם "חבר'ה טראסק" השיכורים של תל אביב. אז פירסם המשורר בן ה-28 את "כוכבים בחוץ". הכתר עבר מיד אל ראשו. חלפו קצת יותר מעשרים שנה ובאה "מהפכת זך", וה-Regicide מסרב להירגע, בעיקר אצל אוהבי אלתרמן. הספר של דן מירון ואריאל הירשפלד הוא ספר מפתח לקריאה ב"כוכבים בחוץ".

תגיות: