"שמחת עניים" כפרסונה מוחשית

בין שאר הישגיו של אלתרמן ב"שמחת עניים" היה החיבור שמצא בין הפנטסיה השירית ("רעות הרוח") להיגיון המסחרי, בין "רועי הרוח" לאנשים הפשוטים, היומיומיים שבהם נתקלו ובין תגרי השוק ורוכליו, אשר לעברית המדוברת בפיהם של אנשים אלה, זו המסמרת את שער ראשם של הבלשנים, יש להאזין מבלי לחקותה, לחכות בסבלנות להבשלתה. פרק שני

דן מירון
דן מירון
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
דן מירון
דן מירון

בחלקו הראשון של המאמר דובר על ההנחה בדבר קיומו של רצף דיאלקטי בשירת אלתרמן לאחר חתימת "כוכבים בחוץ". מחד פיתח המשורר את ה"תיזה" של הרצף; מאידך פרצה אל תוך רצף זה אנטי־תזה גועשת. "שמחת עניים" הביאה עמה טונאליות, צורות ותכנים שונים מאוד מאלה של ה"תזה". במובן מסוים, נפשי וכרונולוגי כאחד, היא קרעה את רצף ה"תזה", או, ליתר דיוק, הדחיקה אותו לשעה ולא הניחה לו להשיב לעצמו את שיווי המשקל הנפשי והאסתטי שהיו אופייניים לו אלא לאחר שמיצתה את כוחה האדיר. התיאור החדש הזה של התפתחות שירתו של אלתרמן בשלב שלאחר "כוכבים בחוץ" מאיר באור אחר את כלל התפתחות השירה האלתרמנית ואת זו של השירה שנכתבה בשנות הארבעים של המאה הקודמת בפרט. התיאור, אם יופנם, יכול לסייע בהבנת כמה חטיבות וסוגיות בשירת המשורר, ואנו נעמוד כאן על ארבע מהן.

תגיות:

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ