"כִּי אֵבֶל וּמַכְאוֹב בָאוּנִי וְלִבִּי דַוָי: נ. אַלְתֶּרְמַן פָסַל אֶת חֲרוּזָי"

בתכתובת בין המשורר נתן אלתרמן לעורך והמבקר דב סדן, השמורה בארכיונו שבספרייה הלאומית, העז סדן — שנודע כעורך אגרסיבי שלא היסס לשפץ את השירים שנשלחו אליו לפרסום — להציע תיקון משלו לשירו של אלתרמן. בתגובה לימד אלתרמן את מבקרו פרק בהלכות מלאכת השיר. האם ביסוד ההתנצחות ביניהם עמד מתח לא פתור ששורשיו בעריקתו הפתאומית של אלתרמן מ"דבר" ל"הארץ"?

יהושבע סמט־שינברג
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
יהושבע סמט־שינברג

ביום שני, ה-18 באפריל 1955, מת אלברט איינשטיין בפרינסטון והוא בן 76. למחרת היום נפתחו כל עמודי העיתונים בארץ בבשורת מותו. לצד הספדי בזק של בן גוריון, משה שרת ואבא אבן שיבצו את עמודי העיתונים מודעות אבל ענקיות, ממוסגרות בִּשחורים, מטעם מיטב מוסדות המדינה. במשך כל אותו השבוע עסקו כותרות העיתונים בדיווחים שוטפים על תרומת אבריו למדע ועל שריפת גופו ופיזור אפרו, והועלו סיכומים והערכות של תרומתו לעולם המדע ולעם היהודי היושב בציון.

תגיות:

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ