שיר השירים | הישג נדיר שהשירה היוונית אינה מגיעה לקרסוליו

קולרידג', גתה, הרדר ועוד רבים מהמשוררים וההוגים של הרומנטיקה נשענו על הקיטוע והעמימות של שיר השירים כמודל להמצאת ז'אנר הפרגמנט שכבש את הספרות בזמנם. המעבר מפרשנות נוקשה וביקורתית של התנ"ך לקריאה יצירתית ו"יחפה" שיחררה אותם מזיהוי ז'אנרי נוקשה ועודדה אותו בכינון ז'אנר גמיש, המערב בין שירה לפרוזה, בין שלם לפרגמנט

לילך ניישטט בורנשטיין
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
לילך ניישטט בורנשטיין

"היתה תקופה שזילזלתי באידיליה המקסימה הזאת, האב־טיפוס של מה־שזה־לא־יהיה [...] אך ככל שהתעמקתי בפסוקי השיר מצאתי את עצמי נחרץ באימוץ השיפוט ההפוך", כתב המשורר הרומנטי האנגלי סמואל טיילור קולרידג' באוקטובר 1830. מקריאה פשוטה של שיר השירים כ"אידיליה" עבר קולרידג' לתפישה ז'אנרית גמישה של "אב־טיפוס של מה־שזה־לא־יהיה". שינוי זה אינו מפתיע על רקע ההתפתחויות בתפישת הז'אנר בתקופה הרומנטית, שהושפעו, בין השאר, מתרגומי התנ"ך ופרשנויותיו באותה תקופה. השירה המקראית שימשה את הרומנטיקנים כמודל להמצאת ז'אנר הפרגמנט, ולשיר השירים נודע תפקיד מרכזי בהקשר זה.

תגיות:

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ