הזמן של האחר

מדוע טוען הפילוסוף עמנואל לוינס שהקשר עם הזולת חייב להיות ממרחק, מדוע דווקא "המרחק המתקיים ביחסינו עם האחר" הוא "הדלק המזין את האהבה אליו". שתי מחשבות ופרח

נורית גרץ
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
נורית גרץ

כשאדם מגלה אחריות כלפי זולתו, כתב עמנואל לוינס, כלפי חייו ומותו, הוא מגלה אחריות על חייו שלו, מרחיב אותם ומקשר אותם אל ממד אחר וזמן אחר — זמנו של הזולת. "אף אחד לא יכול להציל את עצמו בלי האחרים", הוא כתב, "באחריות לאדם האחר טמון ייחודי שלי". בגלל הדברים הללו, שאותם סיכמתי כאן באופן פשטני ביותר, ובגלל דברים אחרים קראתי את כל הספרים של לוינס ולא פעם אחת. ובכל זאת לא הצלחתי להבין מדוע הקשר עם הזולת חייב להיות ממרחק, מדוע דווקא "המרחק המתקיים ביחסינו עם האחר" הוא "הדלק המזין את האהבה אליו". מדוע אי אפשר לראות ולהבין אנשים אהובים מתוך קירבה עמוקה, בלי להתמזג אתם ולשעבד אותם ולהפוך אותם חלק ממני?

תגיות:

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ