עם מותו של זאב שטרנהל | אלימות קיומית שאין בה תוכן

בשני משפטי דיבה נודעים שהפסיד בהם, בצרפת ובישראל, נדרש זאב שטרנהל להבהיר את הגדרתו ל"אידיאולוגיה פשיסטית". כתלמידו, הגעתי לבסוף למסקנה שלפשיזם אולי אין אידיאולוגיה או תוכן ועיקרו הוא קהילה פוליטית המאוחדת סביב חוויה קולקטיבית. רשימה שנייה על הגותו של זאב שטרנהל

דוד אוחנה
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
דוד אוחנה

פעמיים בחייו נדרש זאב שטרנהל להבהיר במשפטי דיבה את הגדרתו למה שכינה "האידיאולוגיה הפשיסטית". בפעם הראשונה, ב-1983 בצרפת, תבע אותו הפילוסוף הכלכלי ברטראן דה ז'ובנל על הוצאת לשון הרע בשל האשמה ששטרנהל טפל עליו בספרו "לא ימין ולא שמאל". דה ז'ובנל תואר בספר כמי שאהד את הפשיזם בשנות השלושים ואף נמנה על חברי כתב העת "המחברות הכחולות", בטאון מפלגתו של ג'ורג' וַלוּאַ, מייסד ה"פֶסוֹ", הקבוצה הפרוטו־פשיסטית הראשונה בצרפת ובאירופה. למרות שבית המשפט הצרפתי קיבל שניים מתשעת סעיפי התביעה, שטרנהל לא נדרש להתנצל או למחוק קטעים ממהדורות עתידיות של ספרו.

תגיות:

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ