פסיכונעליזה: הנעליים הן גיבורות תרבות לכל דבר ועניין

המאמרים ב"מחשבות על נעליים" מצליחים לדבר על הייצוגים התרבותיים, ההיסטוריים, והפוליטיים של הנעליים - בלי לשכוח את התשוקה אליהן

קובי לוי, "רגליים כותבות"צילום: שי בן אפרים, מתוך הספר
תמר מרין
תמר מרין

מחשבות על נעליים
עורכים: גל ונטורה, אורי ברטל 
ועינת לידר. הוצאת רלסינג ובצלאל, 459 עמודים, 89 שקלים

אני זוכרת פרק אחד, מחוכם ומשעשע במיוחד, מתוך סדרת הקאלט של שנות ה–90 "סקס והעיר הגדולה". הפרק נקרא "A woman’s right to shoes" — פראפרזה על הסיסמה המפורסמת בעד לגליזציה של הפלות בארצות הברית 
(A woman’s right to chose). הרווקה הסוררת קרי ברדשאו מזדמנת בו אל עוד חגיגה משפחתית משמימה שנערכת לכבוד תינוק שזה עתה נולד למכרה שלה, רווקה סוררת לשעבר שעכשיו היא כבר אֵם במשרה מלאה. כיאה לאם במשרה מלאה, דורשת המכרה מהאורחים להסיר את נעליהם בכניסה לדירת הפאר שבה היא מתגוררת עם בעלה וילדיהם, במעין וריאציה מודרנית על הציווי התנ"כי "שַל נעליך מעל רגליך"; במקרה הזה, קדושת הבית והמשפחה מחליפה את הסנה הבוער ("אנחנו לא אוהבים שהנעליים מכניסות הביתה לכלוך ואבק שמזהמים את החלל של הילדים!" מסבירה המארחת לקרי).

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ