שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

חג החירות של שמונה סופרים ישראלים שחיים בחו"ל

רובי נמדר על האינטימיות העברית וחרדת הנטישה של השפה, מתי שמואלוף על נפש המסטיק, שנמתחת בין גרמניה לישראל ועוד. פרויקט מיוחד

הארץ
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
ציור של סופרת מול הלפטופ שלה, שעליו הסטיקר "שלום, חבר", שמהחלון שמאחוריה נשקפים רבי קומות
איור: דורון פלם

מאיה ערד - כולנו, הסופרים, פריפריה. גם אלה שגרים בלב תל אביב

מתישהו בסוף שנות ה–80, הציבור הפסיק לחכות לסופרים. וכשהספרות כבר לא כל כך חשובה, כשכבר לא צריך אמת מארץ ישראל, אז מה בעצם הבעיה? שיחיו הסופרים איפה שהם רוצים ושיכתבו מה שהם רוצים. למי אכפת בכלל!

ערב ראש השנה תשנ"א חל ביום רביעי. סדאם חוסיין כבר פלש לכוויית, דיבורים על טילים ולוחמת גז היו באוויר, ואני, חיילת ותיקה יחסית, רגע לפני דרגת הסמל, שובצתי לשמירה של ארבעה ימים רצופים. לא האמנתי שזה קורה לי, ולא היה לי מושג איך אעבור את החג והשבת האלה. דמיינו: בלי טלפון נייד, בלי אינטרנט, בלי סרטים במחשב. מחשב דווקא היה, עם מסך כהה שאותיות ירוקות מרצדות עליו, ודיסקט עם תוכנת א"ב שצריך להכניס לכונן.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ