שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

מהות הצילום על פי עליזה אורבך

יש בתצלומיה של אורבך אהבה לנופים שלה ורכות רבה למצולמיה. היא לא ניסתה לקלוט את שבריר השנייה, אבל בדיוק ככה הצליחה לתפוס את ההיסטוריה

אלכס ליבק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
צילום שחור-לבן של נשים נושאות חבילות חציר שמסתירות את ראשיהן כליל
מתוך הסדרה "נשים בעבודה", 2003. צילום: עליזה אורבך

עליזה אורבך: חיים
אוצר ועורך: גיא רז. הוצאת המשכן לאמנות עין חרוד, 253 עמודים, 130 שקלים

ספרה של הצלמת עליזה אורבך, שיצא לאור יחד עם התערוכה המסכמת את עבודת חייה ומוצגת במשכן לאמנות עין חרוד, הם אוטוביוגרפיים. כל צלם דוקומנטרי מצלם את חייו. גם אם לא באופן ישיר, הוא תמיד מנציח את מסעו בחיים.

אורבך התחילה את דרכה הצילומית כך: "בגיל 25, לכבוד נסיעתי הראשונה לחוץ לארץ, קיבלתי מסבתא שלי מצלמה פשוטה כדי לצלם מזכרות. מיד כשהגעתי לנמל מרסיי נעשתה המצלמה גורם חשוב בטיול. רציתי לצלם, לתאר, להציג את המקומות שביקרתי בהם, אבל ראיתי שאיני יכולה לצלם סתם מקום. בכל פעם מצאתי את עצמי מחפשת זווית צילום שתוכל לתאר את מה שנראה בעיני נכון או הכי יפה. עד היום זה קיים אצלי: הרעיון של לתפוש את הרגע שבו התמונה נכונה". מעטים הם הצלמים שזכו להכרה רק בשל תצלומי "המזכרות" היומיומיות שלהם, כמו הצלם הצרפתי ז'אק־אנרי לרטיג (1894–1986) שצילם מגיל שבע ותיעד באובססיביות את חייו כמעט בכל יום.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ