"ריבונות הטוב": לפי אייריס מרדוק, האדם הטוב הוא שפל רוח

אם אין אלוהים, מהו מקור הסמכות של הטוב — על השאלה הזאת נותנת אייריס מרדוק תשובה הולמת ואמיצה בחיבור מ–1970, שתורגם עתה לעברית ומבטא חתירה עיקשת נגד הזרמים ששלטו בפילוסופיה בת זמנה

ארז שוייצר
ארז שוייצר
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
ארז שוייצר
ארז שוייצר
  • שם הספר: ריבונות הטוב
  • סופר/ת: אייריס מרדוק
  • מו"ל: שלם
  • מס' עמודים: 102
  • מחיר: 66

תירגם מאנגלית והוסיף מבוא: יואב אשכנזי

"לעתים נהוג לומר", כותבת אייריס מרדוק בפתח חיבורה הצנום והנהדר "ריבונות הטוב", "שבפילוסופיה אין התקדמות. זה ודאי נכון. לדעתי, ראוי לשבח ולא לגנות מאפיין זה של הפילוסופיה, כלומר היותה חייבת, במובן מסוים, לנסות ולשוב לנקודת ההתחלה".

מהי נקודת ההתחלה ומדוע חשוב כל כך למרדוק להדגיש אותה? על הדעת עולה הערה של אפיקטטוס, שכבר לפני כ–2,000 שנים ביקש להתריע מפני איזו מהות ההולכת וחומקת מן השיח האקדמי: "הנושא הראשון וההכרחי ביותר בפילוסופיה הוא השימוש המעשי בעקרונות הפילוסופיים. לדוגמה, 'אין לשקר'. הנושא השני כולל הוכחות, למשל, 'מדוע אין לשקר?' הנושא השלישי מחזק ומחדד את השניים הראשונים, 'מדוע זוהי הוכחה?'... אולם אנו מכלים את זמננו בנושא השלישי וכל המרץ שלנו ניתן לו; את הראשון אנו מזניחים לגמרי. ומשום כך, מצד אחד אנו משקרים, ומן הצד האחר אנו בקיאים ומוכנים לומר כיצד ניתן להוכיח שאסור לשקר" (מתוך "המדריך", תירגם מיוונית: אברהם ארואטי, הוצאת נהר ספרים, 2011).

תגובות