הגבירים היהודים שחיו באימפריה העותמאנית בין הפטיש לסולטן

ספרו של ירון צור על גבירים יהודים באימפריה העותמאנית אינו ספר היסטוריה שגרתי, אלא יצירה בעלת מבנה ספרותי. הוא מראה כי הסובלנות שרווחה באימפריה איפשרה ליהודיה לפתח קשרי גומלין תרבותיים עם מוסלמים, מבלי שנדרשו להתבולל

בני ציפר
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
בני ציפר
  • שם הספר: גבירים ויהודים אחרים במזרח התיכון העותמאני 1750–1830
  • סופר/ת: ירון צור
  • מו"ל: מוסד ביאליק
  • מס' עמודים: 261
  • מחיר: 87

כדרכם של הטהרנים המתחילים את מאמריהם בגילוי נאות, אני מודיע בזאת שלא תהיה אובייקטיביות במה שאכתוב להלן על ספרו של פרופ' ירון צור, העוסק בגבירים יהודים באימפריה העותמאנית ב–80 השנים שבין 1750 ל–1830. איני אובייקטיבי כי אני חש שהספר הזה נוגע לי ממש, בהיותי צאצא ליוצאי טורקיה, מי שאבות אבותיו לדורותיהם שירתו את האימפריה העותמאנית כפקידים, כחיילים וכנתינים נאמנים: סבי מצד אבי היה פקיד במחלקה האוסטרית של הבנק העותמאני באיסטנבול, אחותו היתה אחות רחמנייה בצבא הטורקי בעת מלחמת העולם הראשונה, ואחיו מקס, שהיה לו בית דפוס באיסטנבול, מכר עופרת לטרוריסטים ארמנים, נחבש בבית האסורים בעוון בגידה ורק בזכות קשריו של סבא עם הצמרת העותמאנית הצליח להיחלץ משם. סבי מצד אמי הספיק, מצדו, לשרת בצבא הסולטן בעת מלחמות הבלקן.