"משמרת לילה" של עודד וולקשטיין: פרשנות שהיא מלכודת דבש ממזרית

ספר המסות של עודד וולקשטיין הוא מראית עין אינטלקטואלית. הוא כולל חיקויים גרוטסקיים של ז'רגון אופנתי ריק ושל פרשנות שנטשה את היצירה הספרותית עוד לפני שפגשה בה

אורן קקון
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אורן קקון
  • שם הספר: משמרת לילה
  • סופר/ת: עודד וולקשטיין
  • מו"ל: ידיעות ספרים
  • מס' עמודים: 280
  • מחיר: 98

"משמרת לילה", ספר המסות של עודד וולקשטיין, אמור היה לכאורה לתפקד כעלה תאנה במראית עין אינטלקטואלית מוסכמת, הקיימת בדרך כלל בכל תרבות מערבית. במין מיצג כזה, המבוסס כמובן על חלוקה מעמדית, מתמקם הספר במעגל הכבד והרציני של ספרות אינטלקטואלית גבוהה ואקדמית מאוד, ובמקרה הספציפי הזה גם עדכנית מאוד.

יחס אוטומטי מתפעל ומעריץ המוענק לוולקשטיין על ידי אנשי ספרות שונים, מעת לעט, מזין אף הוא, גם אם לא זו עיקר כוונתו, את מראית העין הזאת: מבקר הספרות יוני ליבנה מציג את וולקשטיין כ"אדם משכיל ומוכשר באופן חריג" ("ידיעות אחרונות", 4.7.2016); נוית בראל, שגם ערכה את הקובץ הנוכחי, מגדירה את מחברו כ"אינטלקטואל מסתורי וגאוני" (הבלוג "קורא בספרים", 8.7.2017) ואת תרגומיו כ"פסגה עברית" (7.6.2017, "ynet"); ועוד לפניהם העניק לו הסופר דרור בורשטיין את התואר האלמותי "מתרגם דגול" ("ספרים", 14.2.2013). הם אינם היחידים: שמו של וולקשטיין, כמשכיל מבריק ומחונן, הולך לפניו באשר יפנה. אני רק מבקש להעיר בנקודה הזאת, ברוח הרציונליזם של ג'ון קליז, שכדי להכריז על גאונותו של מישהו עליך להיות גאון בעצמך, וכדי לקבוע מהי פסגה ומיהו דגול, עליך להעפיל לשם תחילה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ