"הרצל: מאבקיו מבית ומחוץ": מה נותר מחזונו בעידן של אנוכיות וחמדנות

בספרם המשותף יגאל וגנר ואדם רז חוזרים לעימות האידיאולוגי בין הרצל ובין אחד העם. מדובר בטקסט מאתגר, חריף וטעון יצרים, המשיב לחוזה המדינה את עטרתו

חנוך מרמרי
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
חנוך מרמרי

את תצלום הדיוקן האיקוני צילם צייר. אפרים לִיליֶין, חבר הקונגרס הציוני, הוא שהעמיד את העיתונאי היהודי האוסטרו־הונגרי יפה הזקן, הרכון אל מעקה המרפסת במלון שלושת המלכים בבזל שעל הריין, והנציח אותו במצלמתו כדי להפיץ את דיוקנו ככרזה וכגלויה. התצלום נעשה בקונגרס החמישי, בדצמבר 1901, והרצל, מלך היהודים, נראה צופה אל מאה חדשה של הזדמנויות להוגים ולממציאים, לאוטופיסטים ולחולמים, לחוזים ולהוזים — ראשית מאה של לאומיות נאורה המשתחררת מעריצות הדת, של תורות כלכליות־חברתיות חובקות כל, ולאוֹרָן יהודי חדש ויהודי ישן נאבקים זה בזה על אופן השחרור מן העַבדוּת הפנימית, רגע לפני שהשמים מתקדרים לקראת סופות שיחריבו יבשות ועמים.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ