כתבי ז'בוטינסקי חושפים את הפער העצום בינו ובין ממשיכי דרכו בליכוד

המאמרים שקובצו בכרך השישי בסדרת הכתבים האידיאולוגיים של זאב ז'בוטינסקי מלמדים על פעילותו התרבותית הענפה, על ההבדלים בינו ובין בן־גוריון ועל הערצתו לביאליק, שהצטננה בעקבות העלבון שספג ממנו

יחיעם ויץ
יחיעם ויץ
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
יחיעם ויץ
יחיעם ויץ
  • שם הספר: העברית: שפה, תרבות, חינוך — כתבים
  • סופר/ת: זאב ז'בוטינסקי
  • מו"ל: מכון ז'בוטינסקי בישראל ומרכז מורשת מנחם בגין
  • מס' עמודים: 360
  • מחיר: 96

עורך ראשי: אריה נאור

זאב ז'בוטינסקי היה מנהיג בולט ושנוי במחלוקת בתנועה הציונית ובתנועה הרוויזיוניסטית, שהוא עצמו הקים והנהיג — עד יום מותו. חברי תנועתו העריצו אותו הערצה גדולה. מנחם בגין, שראה את עצמו כממשיך דרכו וכמחליפו בהנהגת התנועה, תיאר אותו במושגים הגבוהים והרמים ביותר. ב–1980, במלאות 100 שנים להולדתו, אמר עליו בגין: "מוח משולב, המתפנה לשטחי יצירה שונים, המצטיין לא באחד בהם, אלא בכולם, הוא חיזיון נדיר בתולדות אנוש. אריסטו, הרמב"ם, דה וינצ'י... אלה הם השמות המעטים בכל הדורות, המוכיחים את קיומו של חיזיון זה ואת נדירותו. מוח משולב היה זאב ז'בוטינסקי. הוא היה משורר ובלשן, מדינאי, סופר, נואם ולוחם" ("מורי, זאב ז'בוטינסקי", הוצאת מרכז מורשת מנחם בגין, 2001, עמוד 116).

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ