"פנאי רציני": לאיש הפנאי הישראלי דרוש "אתגר" כדי להתעניין בעיסוק כלשהו

כבר מילדות לומדים הישראלים ששעות הפנאי, קצת בדומה למחלה או להריון, הן משהו שדורש טיפול צמוד ומקצועי. אין פלא שחלק גדול מפעילויות הפנאי, שטלי היוש מתארת ברצינות בספרה, הן מיוזעות ותובעניות

בועז יזרעאלי
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
בועז יזרעאלי

ליידי ברקנל: אתה מעשן?
ג'ק: אני חייב להודות שכן, אני מעשן.
ליידי ברקנל: אני שמחה לשמוע. אדם צריך שיהיה לו עיסוק מסוג כלשהו.
(אוסקר ויילד, "חשיבותה של רצינות")

לא דרוש מחקר מקיף כדי להניח שעיסוק הפנאי העיקרי בישראל — המקיף נשים, גברים וטף — הוא צפייה בטלוויזיה. מבחינה "ערכית" עיסוק זה סופג ביקורת, גינוי וזלזול. הזלזול הזה לא רק שאינו הוגן, הוא גם לא מציאותי. הטלוויזיה, לצדו של הכלב, היא ידידתו הטובה של האדם, בילוי מוצלח לשעות המנוחה, מכשיר סובלני, חברותי ורב פנים — בתנאי שהצופה הוא לא אימבציל גמור וחסר תקנה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ