"אני אחרים": שמעון אדף אינו מצליח להשתחרר מפוליטיקת הזהויות

ספר המסות של שמעון אדף כורע תחת שפע החובות והקשרים של המחבר, המחייבים אותו לפירואטים אקדמיים נבובים, ומרחיקים את הקורא מקולו ומזהותו המקוריים, שבאו לידי ביטוי בכתיבתו הספרותית. מצער שאדף הוציא תחת ידיו ספר כזה

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים

עורך הספר: יגאל שוורץ, עורכת משנה: מיה מרק

א.

מר פרופסור של כבוד שמעון אדף, מרצה בכיר במחלקה לספרות עברית של אוניברסיטת בן־גוריון, סופר בלשי־מד"בי־בידורי וליריקן זהיר והגון, הוא בלא ספק, והדברים נכתבים לאחר בירור מקיף של העניין — אתרוג (אפיון שעוד יתברר כמכריע, שלא לומר מכונן, בהקשר של ספרו הנוכחי). לאמור, איני מכיר יוצר עכשווי שנהנה מחיבוק מצד הממסד (תקנים, מלגות, פרסים וכיבודים) ומצד הביקורת (קשה לשכוח את ההשוואה שערכה לפני שנים אחדות פרופ' חביבה פדיה מאוניברסיטת בן־גוריון בין אדף לרילקה, ראו "הארץ, ספרים", 24.3.2010) ושזוכה ליחס כה משיי ומלטף, כיאה לבן חסותו של פרופ' יגאל שוורץ (מן האנשים החזקים והכוחניים ביותר בספרותנו — אשר מבטיח בגב הספר כי לפנינו "ספר שכולו פגישה אינטלקטואלית אינטימית, מאלפת ומענגת", לא פחות). אם כן, סופרנו הדוּר הפיטם, פרופ' שמעון אדף, פירסם בימים אלו את ספר מסותיו הראשון, העונה לשם הבנאלי כל כך מן הבחינה הפואטית והמעוות כל כך מן הבחינה האתית והלוגית (והכל כך "נכון" מכל שאר הסיבות הכל כך לא נכונות) — "אני אחרים".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ