ברוריה אבידן בריר, גרושתו של דוד אבידן, אינה הביוגרפית ההולמת בשבילו

בספרה החדש, "אל תנגני לי שופן", ברוריה אבידן בריר מתחשבנת עם אמה, עם קולגות, עם בוסים וגם עם בעלה הראשון, המשורר המנוח דוד אבידן — וכך מחמיצה הזדמנות לספר לפחות שני סיפורים מעניינים, שלו וגם שלה

עלית קרפ
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
עלית קרפ

עורך הספר: עמיר שינקמן

רק באפילוג ל"אל תנגני לי שופן", ספרה של ברוריה אבידן בריר, הבנתי את כוונתה. אבידן בריר רצתה לכתוב מעין ביוגרפיה של דוד אבידן, בעלה הראשון, וכך היא כותבת: "אל קברו לא עליתי, אבל חשתי צורך להפגיש בין דמותו הסעורה לבין קוראי המאה ה–21... מבחינתי, היו הדברים מעולם, ואני פרעתי לדוד אבידן שטר חוב. גם אם היה רע לתפארת, זכיתי לחיות עם איש מכוכב אחר, כשהבנתי שלי יש לאן ללכת (זוהי כמובן אלוזיה לשירו המפורסם של אבידן 'ייפוי כוח', ששורות הפזמון שלו הן: 'העובדה הפשוטה, החותכת / שאין לנו בעצם לאן ללכת', ע"ק), השארתי אותו עם הבדידות והייאוש הגדול" (עמוד 265). האם רגשות אשם הם שהולידו את הספר הזה, ואולי מדובר בניסיון לשרטט את דמותו האניגמטית של אבידן ולפענח אותה לקורא?

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ