"עד ארגיעה" של רונית מטלון: הכוהנת הגדולה של דת התקינות הפוליטית

רונית מטלון היתה סופרת ברוכת כישרון שנזהרה מהפרזות ומרדיקליות ביצירות הפרוזה שלה. אבל בקובץ הרשימות שלה, שכונסו לאחר מותה, מתגלים בעיקר מנייריזם כתיבתי, הפנמה מוגזמת של מושגים מתורת הספרות ואשרור של הבון טון התרבותי

בני ציפר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
בני ציפר

עורכי הספר: מיכל בן־נפתלי ומיכאל גלוזמן

רונית מטלון צמחה כסופרת חשובה בשנות ה–90 של המאה הקודמת, כשהחלה להתפשט בחלל האוויר הישראלי אותה תחושת אשם כללית שיובאה מהמערב תחת השם "תקינות פוליטית". אני זוכר את השמועות שנפוצו על ספרו של אדוארד סעיד, "אוריינטליזם" (שטרם תורגם אז לעברית), שחוללו כאן שינוי מחשבתי בקהילה האינטלקטואלית וחידדו את הרגישויות הלשוניות לאפליות שונות. אם ב"אוריינטליזם" נטען, על רגל אחת, שתרבות הגבר המערבי הלבן צריכה מעכשיו לכוף את ראשה ולתת את גווה למכים, כי גדול עוונה מנשוא, או אז תורגם כאן הדבר לתחושות האשם שצריכה מעתה לשאת תרבות הגבר האשכנזי ההגמוני מדכא המזרחים, הנשים והערבים.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ