"אזור אי־הנוחות": למה יהודה ויזן מזכיר לי את ג'ונתן פראנזן?

אסופת המאמרים שכינס ג'ונתן פראנזן ב"אזור אי־הנוחות" ב–2006 ותורגמה רק עתה לעברית מאשרת את החשד שהסופר המחונן הזה היה חכמולוג מדושן עונג ושונא אדם עוד בילדותו, מנוכר להוריו ומלא בעצמו באופן מעיק

איריס לעאל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
איריס לעאל

תירגמה מאנגלית: נעמי זוסמן, עורך הסדרה: אלי שאלתיאל

זה לא הוא, זו אני, אבל ג'ונתן פראנזן יצא לי מכל החורים. שלא תבינו אותי לא נכון, היו שנים ארוכות שבהן הצלחתי לשאת את תחושת הערך העצמי המופרזת שלו, שביצבצה תחת הרומנים התפורים להפליא שפירסם כמו בטנה מבד נחות, בלי לסלוד מהכתיבה שלו. כי לצד מקווה של יהירות חמוצה־מרירה טבל עטו בקסת של כנות צורבת, אמיצה ומזוכיסטית. הצימוד הקבוע של נפיחות בוטה והמחט שפוצצה אותה הוליד רגעים של ניצחונות גדולים לצד השתטחויות פומביות על הפנים, כפי שמקובל על דמויות טרגיות או בקומדיות סלפסטיק.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ