"הסייבר־סובייקט": השיח הטכנו־חברתי כתחליף ריק מתוכן לשיח הפוליטי

"מורכבות רשתית", "אינטראקטיביות", "קולקטיביות טוטלית" ו"מוטציה מורכבת" הם רק כמה מהמושגים הגודשים את ספרה של אילנה רוזן־באר. אבל אחרי כל המלל, הציטוטים וההתייחסויות לתיאוריות פילוסופיות נותרת התהייה: האם העידן הדיגיטלי באמת הוליד אדם מסוג מיוחד במינו?

משה אלחנתי
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
משה אלחנתי
  • שם הספר: הסייבר־סובייקט
  • סופר/ת: אילנה רוזן־באר
  • מו"ל: רסלינג
  • מס' עמודים: 290
  • מחיר: 86

עורך הספר: יואב שיבר

"וְיֹתֵר מֵהֵמָּה בְּנִי הִזָּהֵר עֲשׂוֹת סְפָרִים הַרְבֵּה אֵין קֵץ וְלַהַג הַרְבֵּה יְגִעַת בָּשָׂר" (קהלת, י"ב י"ב)

כל מי שעוסק במחקר ובהוראה אקדמית של מה שמכונה תרבות הסייבר (כשלעצמו, מושג מעורפל ובעייתי) מכיר היטב את תסכולם של סטודנטים ושאר קוראי עברית המעוניינים בנושא, בעומדם מול שיטפון הספרים העוסקים בו, וּבִפְרָט שרובם הגדול כתובים בלעז. הופעתו של ספר עיון כתוב עברית העוסק בתרבות הסייבר, לפיכך, היא אירוע מעורר תקווה. אלא שבמקרה זה הספר, "הסייבר־סובייקט" מאת אילנה רוזן־באר, שהוא עיבוד של דוקטורט, אינו עונה על הציפיות. הוא אמנם כתוב עברית, אך מכל בחינה אחרת הספר מצטרף לאותו שיטפון מחקרי מעורר מבוכה. ולא בכדי אני אומר "שיטפון"; יש המעריכים כי החל בראשית שנות ה–90 ועד עצם היום הזה ראו אור אלפים רבים של כותרים אקדמיים, ועוד יותר מכך עשרות אלפי מאמרים בשפע של כתבי עת, שכולם עוסקים ממגוון זוויות בשלל הנגזרות והמשמעויות של "המהפכה הדיגיטלית". אלא שהכמות לא נהפכה בהכרח לאיכות; שוב התברר כי אופנה אקדמית אינה ערובה לחשיבה מעמיקה ומקורית, קל וחומר במקרה של שדה מחקר חדש המתהווה בד בבד עם הפצעתו של "מרחב חדש ומהפכני" המתיימר לייצר "סובייקט חדש" המאכלס "עולם חדש".

תגובות