"כיצד בעלי חיים מתאבלים": כן, אפשר וצריך לדבר על רגשות של חיות

האנתרופולוגית ברברה ג' קינג מביאה בספרה מגוון דוגמאות שמבהירות כי בעלי חיים מבטאים רגשות של אבל וכאב בעקבות אובדן. למרות זאת, כוחו של הספר נובע מכך שקינג נמנעת מהאדרה של החיות ואינה מעניקה להן תכונות אנושיות

נטע אחיטוב
נטע אחיטוב
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
נטע אחיטוב
נטע אחיטוב
  • שם הספר: כיצד בעלי חיים מתאבלים
  • סופר/ת: ברברה ג' קינג
  • מו"ל: דרור
  • מס' עמודים: 220
  • מחיר: 70

תירגמה מאנגלית: רימונה גרסון, מערכת: אורן בן יוסף, אורנה רינת, חן יסודות, טלי אמיר וגל מלצר

בגיל 18, במסגרת השירות הצבאי שלי, עברתי לגור בקיבוץ. הילדוּת העירונית התחלפה בפסטורליה חקלאית, או כך לפחות חשבתי. בלילה הראשון בקיבוץ שמעתי זעקות קורעות לב. חשבתי שמדובר במשוגעת המקומית, אשה שזועקת זעקות שבר בלילות, כמו שיש בכל שכונה עירונית. אבל במהרה גיליתי שהצעקות אינן בוקעות מגרונה של אשה. זאת היתה פרה, שזה עתה לקחו ממנה את העגל שלה. למה עשו לה כזה דבר, שאלתי בתמימותי. התגובה היתה מבט מגחך בלוויית הסבר מלומד: "מה זאת אומרת למה? כדי שהיא תיתן חלב. אם העגל שלה יינק, לא יהיה לה חלב בחליבה".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ