גבריאל מוקד | ההוקרה של רוני סומק לתרבות העולם, ממערב וגם ממזרח

"מלת הכבוד של הרחוב" - ספר עיון המוקדש לרוני סומק, מהמשוררים הישראלים האהובים בעשורים האחרונים - מצליח לפרקים לגעת במהות שירתו. אך המאמר הפותח מתעקש לכלוא אותו במכלאה מזרחית, מגדרית ואנטי־ציונית ולהציג אותו כאחד מראשי הצעקנים של חבורת "ערס פואטיקה"

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים

הקוראים בארץ ובעולם אוהבים את שירי רוני סומק, ואני חושב כי אהבה זו מגיעה לו בצדק (גם אני אחד הקוראים הללו). אהבתי זו לשיריו התעוררה כבר לפני כ–40 שנה, ממש בראשית ימי כתיבתו, כאשר קראתי את שיריו המוקדמים והוצאתי חלק מהם לאור בהוצאת הספרים של "עכשיו" (יחד עם שיריהם של שני משוררים אחרים, גם הם ממרכז יקום־התרבות של יהדות המזרח, שהצטרפו למרכז השירה העברית בכללה: אלי בכר הבלתי נשכח ופרץ־דרור בנאי). שירים אלה נתפרסמו בספר צנום מצד מספר דפיו אך רב־איכויות, "1 בשביל 3, 3 בשביל 1". בפרסום זה התייצבתי אפוא כבר אז לצד המשורר הרציני ביותר של דור הפלמ"ח והמודרניסט העברי החשוב כל כך, אמיר גלבע, שטיפח את שירתו של סומק מראשיתה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ