הפילוסופית סימון וייל: קדושה מזוכיסטית שסברה כי האדם נולד להיות עבד

בחייה הקצרים הספיקה הפילוסופית הצרפתייה סימון וייל לגבש משנה עשירה, שהצביעה על הקשר בין הסבל לפעולה הפוליטית של האדם. מבחר מכתביה, שתורגמו עתה לעברית, מציג את תפישת עולמה הפסימיסטית ואת האופנים הרבים שבהם הקדימה את זמנה

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים

תירגם מצרפתית: שירן בק, עריכה, אחרית דבר והקדמות: אביעד חפץ ודניס שרביט

סוגה: עיון
קהל יעד: שוחרי פילוסופיה קונטיננטלית 
מדף: ספרי הגות פוליטית צרפתית במאה ה–20
המלצה: תפישה מוסרית רדיקלית שרלוונטית גם לימינו

המזוכיזם הוא אחד ממנגנוני הפעולה המרכזיים של קבוצות פוליטיות אנטי־ממסדיות. הדבר עשוי להיראות מפתיע, שכן מעטים הם אלה שמצטרפים לתנועה פוליטית מתוך רצון (מודע) לגרום לעצמם סבל. יותר מכך, תהום פעורה בין הדימוי המתענג, הנרקיסיסטי, של לאופולד פון זאכר־מאזוך, מחבר הרומן המזוכיסטי "ונוס בפרווה", ובין הדימוי המקובל של פעילים פוליטיים. אולם ערכן של פעולות פוליטיות נקבע תכופות, בעיקר בתקופה הנוכחית, לא על פי תועלתן או אפילו יופיין, אלא על פי דרגת הסבל שגרמו למבצעים אותן: הפגנה נתפשת כחשובה אם נפצעו בה פעילים; יצירת אמנות זוכה להערכה אם צינזרו אותה; פעיל נחשב למסור אם נרדף על ידי מערכת המשפט. כך גם בנוגע לתנועות שלמות: הטבעונות מושתתת יותר על דבקות נוקדנית בהגבלות על תזונת חברי התנועה ופחות על מאבק ישיר במגדלי הבשר, וסולידריות עם העם הפלסטיני מקבלת ביטוי כיום בעיקר בחרם הצרכני על מוצרים שיוצרו בהתנחלויות.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ