"הכדורגל וברזיל": התפקיד הייחודי של פלה וניימאר בתרבות הברזילאית

ההיסטוריון אילן רחום מבהיר בספרו מדוע כדורגל ברזילאי הוא הרבה יותר מווירטואוזיות ספורטיבית, סמבה ונענועי ישבן של אוהדות. למרות גודש הפרטים, זהו ספר מרתק המדגיש את המתחים החברתיים הקשורים למקומו של הכדורגל בתרבות הברזילאית

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
איתי מאירסון

סוגה: עיון
קהל יעד: אוהדים עם סקרנות אינטלקטואלית
מדף: לצד "ניימאר: הנער שנועד לגדולות" מאת לוקה קאיולי ו"כדורגל ולאומיות" מאת אמיר בן־פורת
לסיכום: תרומת הספר בהדגשת ההיבט האתני והמעמדי בחיבור של הברזילאים לכדורגל

אין לכדורגל הברזילאי שגריר נלהב יותר מאשר הפרומו הגנרי, המקדם משחק של נבחרת ברזיל שמשודר באחד מערוצי הספורט בטלוויזיה. שלושים שניות הן די והותר: תערובת קאטים תזזיתית שערוכה על ביט מקפיץ של סמבה, עם מקבץ להטוטים של כוכבי הנבחרת עם הכדור — בעיטות אקרובטיות לשער (הברזילאים לעולם לא מבקיעים גולים בבעיטות סתמיות), מסירות עקב מרהיבות (בברזיל לא יודעים לתת פס משעמם) ופנים מחויכים מאוזן לאוזן (הברזילאים נולדו וימותו מבסוטים). בין לבין יבוא הקאט המתבקש לאוהדת חטובה ביציע שמנענעת את עצמה לדעת (כל הברזילאיות דוגמניות), ומשם לשלושה בחורים־אוהדים, שקופצים ביציע בלי חולצות, לראשם פיאות צבעוניות מוקיוניות ולחוטמם משקפי שמש מוגזמים (כל הגברים הברזילאים הם שטותניקים). בתוך כל אלה ימלאו את המסך כותרות צבעוניות שיהדהדו את הפולקלור הוויזואלי הזה במלים ("הנבחרת הכי שמחה בעולם"), כי הרי בסופו של יום כל גרמני או הולנדי קפוץ אחוריים יכול להבקיע "גול"; אבל רק בברזיל כשהכדור רוקד ברשת זה "גולאסו".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ