"פלאפל עם חריף" של מישל קישקה: רומן גרפי לא חריף מספיק

ספרו החדש של מישל קישקה, האוטוביוגרפי במהותו, מבקש ללכוד את המהות של הישראליוּת ועושה זאת בהצלחה לא מבוטלת. כישרונו של היוצר ניכר בכל עמוד, אבל ביקורתו על המקום הזה חסרת שיניים

תום שפירא
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
תום שפירא
  • שם הספר: פלאפל עם חריף
  • סופר/ת: מישל קישקה
  • מו"ל: מודן
  • מס' עמודים: 87
  • מחיר: 88

סוגה: רומן גרפי
קהל: אוהבי קומיקס בעלי סטנדרטים גבוהים
מדף: ליד "Not the Israel My Parents Promised Me" של הארווי פיקאר וג'יי־טי ולדמן
לסיכום: ניסיון לדחוס 50 שנה לתוך 87 עמודים, שאינו עולה יפה

מבחינה טכנית גרידא קשה להתלונן על ספרו האוטוביוגרפי החדש של מישל קישקה, "פלאפל עם חריף". קישקה הוא אחד האמנים המקצועיים שקמו במדינה הזו, עם סטנדרטים שלא יביישו את ביתו הראשון בבלגיה. כל עמוד פה הוא עדות לכישרון שלו במשחק בדמויות, בעבודת רקע, בתפיסת מצב רוח ובבניית העמוד. באחד הרגעים המוקדמים של הספר בוהה קישקה הצעיר, בביקור הראשון שלו בחדר האוכל הקיבוצי, בהערכה מהולה בתימהון בברז הסודה ("נסים ונפלאות"). קל היה למקד את הרגע רק בקישקה עצמו, לצמצם את העולם של העמוד לעולמה האישי של הדמות. במקום זאת אנחנו מקבלים איור מלא עומק של חדר, על כל האנושיות המתפרצת בו, זווית צדדית שתופסת את החוויה בדרך שכל קיבוצניק יכול לזכור. בי נשבעתי ששני הזקנים שעומדים מאחורי קישקה מבוססים בדיוק על אנשים שהכרתי באופן אישי, אבל כנראה הטיפוסים הללו התקיימו בכל קיבוץ.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ