איך השפיע הניסוי החברתי שנקרא "לינה משותפת" על האמהות

"ארבע שעות ביום" משרטט דיוקן קבוצתי של נשים, שילדיהן גדלו בחינוך המשותף בקיבוצים, וחושף בהגינות ובדייקנות את הצלקות שהותיר הקונפליקט בין החברה לאשה

נילי לנדסמן
נילי לנדסמן
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
נילי לנדסמן
נילי לנדסמן
  • שם הספר: ארבע שעות ביום: מונולוגים של אמהות בלינה משותפת
  • סופר/ת: אוריין צ'פלין
  • מו"ל: הוצאת הקיבוץ המאוחד
  • עורכ/ת: דבי אילון
  • מס' עמודים: 174
  • מחיר: 72

סוגה: עיון
קהל יעד: יוצאי קיבוצים, אנשי חינוך והורים סקרנים
מדף: ליד "משתיקה לזעקה לדיבור" של אריאלה למדן ו"מחוברות: אמהות ובנות" של אריאלה פרידמן
לסיכום: ספר שעושה חסד עם האמהות של "ילדי השמש"

"מה עוד לא נאמר על החינוך המשותף ", שואלת רטורית אוריין צ'פלין במבוא לספרה "ארבע שעות ביום". "האם הקשיבו אי פעם בתשומת לב לנשים שהיו אמהות בתוך המודל הייחודי הזה? האם ניתנה הדעת על כך שבפועל נלקחו מהנשים הללו כל התפקידים המסורתיים של אמהות? רחצה, הלבשה, האכלה, לקיחת הילד לרופא כשצריך, בדיקת התפתחות, השכבת הילדים לשינה, הזכות להעיר ילד ליום חדש". מהעבר השני של הספר, עונה לה, באחרית הדבר, פרופ' אריאלה פרידמן (שכתבה את הספר "מחוברות: אמהות ובנות", הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2011): "הרבה נכתב על יתרונותיו וחסרונותיו של החינוך המשותף. עד היום מתקיים ויכוח סוער וניתן לראות בניסוי חברתי זה קִדמה משחררת או פשע משפחתי, אבל כמעט תמיד נסב השיח על השפעתו של החינוך המשותף על הילדים... בקיבוץֿ, מקום בו ניתנה לילדים עדיפות עליונה, ודאי שההתייחסות היתה 'מה טוב לילדים' ולא נשאלה השאלה 'מה טוב לאמהות'".

תגובות