אויבי הממסד או ילדים טובים - איך אפשר להסביר את המעמד האיקוני של הביטלס?

50 שנה אחרי פירוק הביטלס, ספר חדש של ההיסטוריון הבריטי מרקוס קולינס מבקש להראות כיצד הלהקה פיצלה את החברה האנגלית בשנות ה–60. זהו מחקר מצוין, אך הוא מתעלם מכך שהפופולריות של ארבעת המופלאים נבעה מהאופי השמרני שלהם ומכך שיצרו תרבות לכל המשפחה ולא תרבות צעירים מורדת

עודד היילברונר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
עודד היילברונר
  • שם הספר: The Beatles and Sixties Britain
  • סופר/ת: Marcus Collins
  • מו"ל: Cambridge University Press,
  • מס' עמודים: 382

לפני 50 שנה התפרקה הביטלס. ביום שישי, 10 באפריל 1970, הודיע פול מקרטני כי הוא עוזב את הלהקה. הודעות צער וקינה הושמעו בכלי התקשורת השונים ובפי פוליטיקאים ואמנים. תגובתו של ג'ון לנון — "זה טבעי, לא אסון גדול. אנשים מגיבים לכך כאילו זה סוף העולם. זו רק להקת רוק שהתפרקה. שום דבר חשוב, ותמיד יהיו לכם התקליטים אם תרצו להיזכר" — לא התקבלה בהקלה. כבר אז היה ברור, וזה ברור עוד יותר בפרספקטיבה של חמישה עשורים, כי בשנות ה–60 אירע משהו כה יוצא דופן בתרבות המערבית עד שהוא ממשיך להלך קסם על אנשים גם כיום. סיפורה של הביטלס סופר פעמים רבות אך הוא עדיין ייחודי בהיקפו ובדחיסותו. ככל שהזמן חולף, כך סיפורה של הלהקה נראה קוסם ומוזר, ממצה את הרגע שבו תרבות הפופ עדיין היתה חדשה, נדיבה ברוח ומלאת אפשרויות חדשות.

תגיות:

תגובות