"מדוע זכרנו לשכוח?" חוזר לפארסה שנקראת פרשת דמיאניוק

תמיר הוד כתב מחקר היסטורי רציני ומרתק על משפטו של ג'ון דמיאניוק, שהסעיר את החברה הישראלית במשך כשבע שנים והסתיים בזיכויו מחמת הספק בבית המשפט העליון. המחבר משווה את הפרשה למשפט אייכמן ומסביר מדוע היא נמחקה מהזיכרון הציבורי

יחיעם ויץ
יחיעם ויץ
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
יחיעם ויץ
יחיעם ויץ

שלושה משפטי שואה בולטים התקיימו בתולדותיה של מדינת ישראל. המשפט הראשון היה משפטו של קורבן — משפט מלכיאל גרינוולד, שידוע בשם משפט קסטנר, שהתקיים בשנות ה–50 (1954–1958). השני היה משפטו של רוצח — משפט אדולף אייכמן, שהתקיים בראשית שנות ה–60 (1961–1962). אייכמן, שהיה האדריכל המרכזי והרוח החיה של "הפתרון הסופי של שאלת היהודים", היה היחיד שהוצא להורג בהכרעה משפטית בכל תולדות המדינה. גם במרכז המשפט השלישי עמד נאשם ברצח — ג'ון דמיאניוק, שמשפטו נמשך זמן רב יותר, בשנות ה–80 וה–90 (1987–1993). בניגוד לאייכמן, דמיאניוק היה "בורג קטן" במערכת — "ואכמן" שהיה אחד מאלפי השומרים במחנות המוות בפולין שהרכיבו את מכונת ההשמדה הנאצית.

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ