"אוניברסיטת־אם": ההיסטוריה המרתקת של האוניברסיטה העברית ראויה ליותר

ספר חדש מאת אורי כהן מתמקד בתולדות המוסד הירושלמי מקום המדינה ועד מלחמת ששת הימים. הנושא חשוב מאין כמוהו ויכול לשפוך אור על מצבם הנוכחי של המוסדות להשכלה גבוהה בארץ. אלא שהפוטנציאל במקרה זה אינו ממומש, והתוצאה ברובה היא סקירה צרה ולא מעודכנת, שנעדרות ממנה ההתפתחויות האחרונות במחקר

עדי לבני
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
עדי לבני

אורי כהן הוא מחלוצי הכתיבה על האוניברסיטאות בישראל. הוא כתב את תולדות האוניברסיטה העברית, אוניברסיטת תל אביב, מכון ויצמן והאוניברסיטה הפתוחה, ובספרו החדש הוא שב לאם האוניברסיטאות בישראל, האוניברסיטה העברית, שאיתה גם התחיל את מפעלו האקדמי. עבודתו של כהן, מרצה בבית הספר לחינוך באוניברסיטת תל אביב, שילבה עד כה בין כתיבת כרוניקות רגישות לפרטים לניתוחים סוציולוגיים־מוסדיים מאירי עיניים. נדמה שבספר החדש הופר האיזון לטובת הכרוניקה. רובו הגדול הוא סקירה, שנה אחר שנה, של התפתחות האוניברסיטה בתקופה שבין הקמתה של מדינת ישראל למלחמת ששת הימים. הוא נעדר את החידוש שהפך את ספרו הראשון, "ההר והגבעה: האוניברסיטה העברית בירושלים בתקופת טרום העצמאות וראשית המדינה" מ–2006, לפריט חובה בכל קורס בסוציולוגיה ובהיסטוריה של ההשכלה הגבוהה בארץ.

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ