במקום לספר סיפור מלא תנופה על עלילת דם נוראה, "היהודי זיס" מזכיר עבודת דוקטורט יבשושית

ספרו של יאיר מינצקר בוחן את משפטו והוצאתו להורג של יוזף זיסקינד אופנהיימר ("היהודי זיס") דרך עיניהן של דמויות שונות בנות זמנו. אלא שהטקסט כתוב כמו חיבור אקדמי יבשושי, ולא 
כמו סיפור היסטורי חי ונושם

יובל מנדלסון
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
יובל מנדלסון

יוזף זיסקינד אופנהיימר ייחקק לנצח בדפי ההיסטוריה כ"יהודי זיס", אבן דרך בתולדות האנטישמיות ושם גנאי המסמל בגידה, רדיפת בצע, שחיתות והתנהגות מינית מופקרת. בתרבות המודרנית הגיע ייצוג זה לשיא דוחה ומבחיל במיוחד ב"היהודי זיס", סרטו הידוע לשמצה של הבמאי פייט הרלן מ–1940, שבהפקתו היה שותף שר התעמולה של הרייך השלישי, יוזף גבלס. אופנהיימר, יהודי חצר בן המאה ה–18 ששימש כיועצו הפיננסי הקרוב של הדוכס קרל אלכסנדר מווירטמברג, עמד למשפט מכור שסופו היה ידוע מן ההתחלה, על פשעים שלא ביצע. המטרה סומנה מראש, ועל אופנהיימר נגזר מוות בתלייה למול קהל גדול ומריע בכיכר גדולה ליד שטוטגרט. גופתו הושארה במקום בכלוב ברזל למשך שש שנים ארוכות, והצחנה שעלתה ממנה כמו ביקשה ללמד לקח, למען יראו וייראו היהודים כולם.

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ