"בגידת האינטלקטואלים" מאפשרת לאנשי הרוח לשבת על הגדר ולשתוק, גם כשאין להם פריבילגיה כזאת

מסתו הקנונית של ז'ילין בנדה דנה בתפקידם הציבורי של אינטלקטואלים. זהו טקסט לוחמני ונשכני, שזכה לתרגום מצוין, אבל חשיבותו נעוצה בהקשר ההיסטורי של זמנו ואי אפשר לגזור ממנו כללים ברורים בסוגיית התערבותם של אנשי רוח בסוגיות פוליטיות ומוסריות בוערות

יהודה שנהב
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
יהודה שנהב

מטבע הלשון הנפוץ "בגידת האינטלקטואלים" שאול מן המסה של ז'ילין בנדה מ–1927, שאת כותרתה אנו זוכרים יותר מאשר את תכניה. ואולם, הכותרת והמסה עצמה התנתקו זו מזו במרוצת השנים והקשר ביניהן התרופף. שכן בנדה לא השתמש בביטוי "אינטלקטואלים" אלא ב–clercs, מלה בעלת אטימולוגיה תיאולוגית הנגזרת מן הכמורה הקתולית לדורותיה. כותרת המסה שלו במקור היתה "La Trahison des clercs", וכשהיא תורגמה לאנגלית על ידי המשורר ריצ'רד אדלינגטון, שנה לאחר צאתה בצרפתית, הכותרת שניתנה לה היתה "The Great Betrayal". אבל רק התרגום הנוסף לאנגלית — על ידי ההיסטוריון והפילוסוף הבריטי הרברט ריד ב–1955 — העניק לה את הכותרת "The Treason of the Intellectuals". תרגום זה קיבע בשיח את הכותרת ואת הביטוי "בגידת האינטלקטואלים".

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ