מי האמין כי דיווש צהריים סביב גבעת המופעים ייהפך לרגע מבעית לקריאה

חנוך מרמרי ממשיך בספרו החדש לדווש ולהנציח את תלאותיו ואת הנאותיו על גבי האופניים. זהו מעין טקסט נוסע הכולל המון רגעים משולי המסלול, תיאורים יפים של חבורת 
רוכבים־חברים, קטעי פציעה מורטי עצבים ושפע אבחנות מצחיקות כל הדרך לקו הסיום

גיל טבת
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
גיל טבת

ספרו הקודם של חנוך מרמרי, "על האופניים" (עם עובד, 2005), השפיע עליי עמוקות. בתקופה שבה פורסם, התחלתי את מסעותיי הרכובים. תחושות, מראות וריחות שקראתי אצלו התערבלו עם מה שעבר אצלי ברגליים, בעיניים ובאף. אנשים נוסעים לנאפולי בעקבות "הרומנים הנפוליטניים" של אלנה פרנטה, יש הלוקחים את "סיפור על אהבה וחושך" או "מיכאל שלי" של עמוס עוז לשיטוטים בירושלים, להודו נהוג היה לארוז את "הודו: יומן דרכים" של עזריאל קרליבך. ואילו אני — לרכיבות השבת יצאתי עם פנימית רזרבית ופסקאות מתוך "על האופניים".

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ