קוקיז, בוֹטים ותוכנות השגחה הורית: כך טושטש הגבול בין האנושי ללא אנושי

ספרו של אורי וינהבר הוא מסמך מעמיק, הבוחן את היחסים הנרקמים באינטרנט בין גולשים ליצירי הטכנולוגיה. ואולם, ביקורתו של המחבר על ההתמסרות המוגזמת לפתרונות הדיגיטליים לוקה בחסר

משה אלחנתי
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
משה אלחנתי

אומר מיד: "טכנו.אנושי", ספרו של ד"ר אורי וינהבר, מציע דיון מרתק, עשיר בפרטים ורב־תועלת באחת מן השאלות הקריטיות שמעסיקות אותנו בשנים האחרונות (ויש אף מי שיאמר, בעשורים האחרונים): הנטייה ההולכת וגוברת ל"רדוקציה של בעיות העולם והאדם למופען הטכנולוגי הצר". הספר בוחן את שאלת "הכמיהה לתיקון באמצעות הטכנולוגיה — הכמיהה לטיכון עולם". ואף ששאלה זו כוחה יפה לכל הטכנולוגיות, וינהבר מתמקד בטכנולוגיות הדיגיטליות ובמרחב האינטרנטי. והוא עושה כך בצדק, שכן אין עוד טכנולוגיה כטכנולוגיה הדיגיטלית, שכה עסוקה בעצמה ובהשלכותיה שלה, ולו מן הטעם הפשוט שהדיגיטליות יצרה מרחב פעולה והופעה שפועלים בו במשורג ובמקביל שחקנים אנושיים ולא אנושיים. עד כדי כך שאי אפשר עוד לזהות באופן ברור "היכן נגמר האדם והיכן מתחילה הטכנולוגיה"; או, איך אפשר להבחין "בין קצה זהותו של האדם לבין המקום שבו נוגעת הטכנולוגיה בזהותו... משנה אותה... מחליפה אותה לעתים..." ובכל מקרה, משפיעה עמוקות על המרחב החברתי.

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ